אשכים תמירים

ההתמיינות לאשך מתרחשת בשבוע ה-8 לחיי העובר בתוך הבטן, בסביבות שבוע 10, יוצא מהבטן אל המפשעה והחל משבוע 28 לחיי העובר, כנראה בעזרתם ה"אדיבה" של פקטורי גדילה וטסטוסטרון, נודד האשך אל שק האשכים. רוב התינוקות נולדים עם אשכים בשק, שכיחות אשכים תמירים בלידה מגיע ל 1-4%. אצל חלק מהילדים האשכים עולים ויורדים משק האשכים למפשעה, אשכים אלה מכונים ניידים. אשכים ניידים דורשים מעקב ולא ניתוח היות שרובם יורדים לשק האשכים עד גיל ההתבגרות.

ישנם ילדים שאצלם לא ניתן למשש אשך, במקרים אלה יתכן שהאשך קיים אך לא ניתן למששו, יתכן שהתנוון, או שנמצא בחלל הבטן ולא ירד למפשעה.
מתוארת שכיחות גבוהה יותר של גידולים באשכים תמירים, בעיקר גבוהים, אך עדיין מדובר במספרים נמוכים מאד.

טיפול באשך תמיר:  בעבר נהגו לטפל בחלק מהילדים עם אשכים תמירים בטיפול תרופתי, אך נמצא שטיפולים אלה לא יעילים וכיום הם נזנחו. הטיפול המקובל הינו כירורגי ובו מורד האשך לשק האשכים ומקובע שם. ההמלצות הן לעקוב עד גיל 6 חדשים, במועד זה יורדת כמות הטסטוסטרון לרמה אפסית עד ששוב עולה בגיל ההתבגרות. מעבר לגיל 6 חדשים לא צפויה ירידה עצמונית של האשך לשק האשכים.

אנו נוהגים לשלוח ילדים לסריקת US במידה שלא נמוש אשך בשק האשכים או במפשעות. באם לא נמצא אשך ב US, מבצעים לפרוסקופיה חוקרת כלומר, מוחדרת מצלמה לבטן של הילד על-מנת לחפש את האשך. אם נצפה אשך בטני, הילד יעבור ניתוח לפרוסקופי להורדתו.